ברכה לאין שעור

"אינני יודעת במה נכנסים לקראת שנה חדשה, אם מותר להיכנס אליה בידיים ריקות, אינני יודעת אם היא תביא עלי ברכה או שאני חייבת הייתי להביא לה מעשים". (דליה רביקוביץ)

אז נתקלתי בברכה לשנה החדשה שנכתבה בשנת 1955 (הציטוט המלא בהמשך) וזה גרם לי לחשוב על כך שבעצם כבר אלפי שנים, מאז שקיבלנו תורה, העם שלנו מאחל לעצמו שנות טובות.

דמיינתי איך דוד איחל לשאול שנה טובה, אולי גם חיבר לו שיר קטן, איך אלף נשותיו של שלמה עשו ביניהן תחרות הברכה היפה למלך, וגם רבי עקיבא, בר כוכבא ויהודה המכבי, ישבו בערב חג במערות שלהם, אכלו תפוח בדבש (או חרובים) וקיוו שהשנה הבאה תהיה יותר טובה, או לפחות שיישרדו אותה בחיים..

תמיד יש לנו תחושה שאנחנו חיים בתקופה נורא קשה ומאתגרת, ושפעם היה פה שמח.

ובאמת לא פשוט כאן; הקורונה, משבר האקלים, ומחירי הדירות בהחלט מפריעים לנו להנות מהחיים, הם מפחידים ומאיימים עלינו, אנחנו חוששים מהמצב ומהעתיד לבוא, תוהים כמה זמן עוד נשאר לסבל הזה וכמה זמן עוד נחזיק מעמד.

אבל האמת היא שאנחנו חזקים יותר מכל הצרות, האיומים והמלחמות, ואולי רק הטבע, אם נמשיך לעצבן אותו, יכול לכלותינו, אם לא נעשה פרסה ממש עכשיו.

ואם נשוב להסתכל על ההיסטוריה, נגלה תקופות קשות לפחות כמו הזמן שלנו, ובדרך כלל יותר; שנים של מלחמות, של מגפות, של רעב..

ותחשבו על זה שגם אז אנשים איחלו וייחלו ל"שנה טובה, רק בריאות, שיגיע השלום ובשנה הבאה נשב על המרפסת, עוד תראה כמה טוב יהיה..."

אז מה בעצם אני אומרת? שתמיד חשוב להכניס קצת פרופורציה לחיים.

כן תקופה מאתגרת, אבל רובנו המוחלט שורד אותה, גם אם אנחנו מעבירים אותה בבידודים ועם מטוש באף. בסוף גם זה יעבור.

מסביבנו הנסיבות תמיד משתנות, ורוב הזמן הנסיבות מקשות לנו על החיים, אבל על הנסיבות אין לי שליטה, הדבר היחיד שבשליטתי הוא אני. וכשאני מאחלת לעצמי שנה טובה, מלאה אושר, אהבה ובריאות, אני מבינה שזה לא יפול עלי מהשמיים, כפי שהייתי שמחה שיקרה, אלא שזו עבודה שאני צריכה לעשות עם עצמי, רק אני יכולה להביא לעצמי את כל הדברים האלה.

איך?

כל אחד מאתנו יודע בדיוק מה עושה לו שמח, איך להביא לחייו יותר אהבה ואיך לתת לגוף שלו יותר בריאות.

זה לא מדע בדיוני, זה לא פנטזיה בלתי מושגת, זה לגמרי אפשרי ובר השגה אם רוצים, אם מאמינים ואם מוכנים טיפה להתאמץ.

השנה החדשה מביאה איתה המון תקווה לשינוי לטובה, לשיפור. היום ומחר כשתשמעו את קול השופר, תזכרו שהמילה שופר מסמלת גם את המילה ** שיפור **

קולו העצמתי והחודר של השופר בא להעיר אותנו ולהזכיר לנו להמשיך ולשפר את עצמנו, להמשיך לצמוח, להיות טובים יותר, לשנות את מה שדורש שינוי, ולהגיע לשנה הבאה דגם משופר יותר. הכל עוד אפשרי. . . ועכשיו הציטוט-

מתוך מכתב שכתבה דליה רביקוביץ בערב ראש השנה 15 לספטמבר 1955, ליוסף בר יוסף שעתיד להיות בעלה לזמן קצר. (מתוך הספר "שלך דליה", לוקוס).

"אני רוצה שהשנה החדשה תפתח לי שער, שתהיה שונה מן השונים הקודמות כיתרון האור מן החושך. לא כל הימים שווים במעלה ואפילו השעות אינן שוות ביניהן, יום מחר עתיד להיות שקול כנגד שנה שלמה, ואולי מחר יהיה ניתן להרגיש את כל מלוא השנה כפי שלא ידענו במשך שאר הימים.

אינני יודעת במה נכנסים לקראת שנה חדשה, אם מותר להיכנס אליה בידיים ריקות, אינני יודעת אם היא תביא עלי ברכה או שאני חייבת הייתי להביא לה מעשים.

אינני יודעת את גודל ושעור הברכה שאני רשאית לברך את עצמי ואת האחרים, כי איש איש ושעור ברכתו כשעור קומתו… אני יודעת לשער את מידותיי ואת גדולותיי, אבל איני יודעת שעור לך, לכן אני רוצה בשבילך ברכה לאין שעור". . . שנה טובה וחג שמח